-גלעד בן זאב-
בפוסט הזה אסביר מהו למעשה ה"פוד קוסט" , איך מקובל לחשב אותו, וגישות שונות הקיימות בעולם המסעדנות בנושא זה. .
הפוד קוסט (food cost) בתרגום חופשי הוא "עלות המזון" , אך בעולם המסעדות כשאומרים "פוד קוסט" מתכוונים למדד אחוזי המייצג את אחוז עלות המזון מתוך ההכנסה ממזון.
לדוגמא, אם ההכנסה ממזון בחודש מסוים היא 100,000 ש"ח, ועלות המזון עבור אותה הכנסה היא 30,000 ש"ח , הפוד קוסט הוא 30%
(100,000 / 30,000).
אחוז זה משמש ככלי ניהולי לבחינת היעילות הכלכלית של המטבח ,והמסעדה בכלל, מבחינת שימוש בחומרי גלם . פוד קוסט גבוה יותר מהמצופה מצביע לכאורה על עבודה פחות יעילה ויותר בזבזנית מבחינת השימוש במזון , מה שגורם לאובדן מיותר של רווח כספי.
בדרך כלל מחשבים את הפוד קוסט בסוף כל חודש, ועל בסיס התוצאה שהתקבלה, אמור המנהל לקבל החלטות. נהוג להשוות את הפוד קוסט שהתקבל לפוד קוסט ה"אידאלי" שכביכול אמור להיות במסעדה מסוג זה, או לפוד קוסט שנקבע ספציפית לאותה מסעדה כפוד קוסט אידאלי (ע"י גורם מקצועי פנימי או חיצוני).
אם האחוז שחושב זהה או קרוב לזה, הכל בסדר אפשר להמשיך הלאה. אם נמוך מזה, ברכות לשף. אם גבוה מזה, חייבים התערבות ניהולית. מנסים לבדוק שוב אם לא הייתה שגיאה בחישוב, שואלים את השף (שהוא בדרך כלל זה שנותן את הדין בעניין) מה ההסבר שלו לעלייה בפוד קוסט, או פשוט לא עושים כלום ומחכים לחודש הבא בכדי לראות אם יש מגמה של עליה או שהפוד קוסט ירד שוב ואז ממשיכים הלאה, הכל בסדר, לא קרה כלום...
נוסחת חישוב הפוד קוסט
הנוסחה ה"קלאסית" לחישוב הפוד קוסט: ( סימן ה "- " מייצג מינוס )
ערך מלאי הפתיחה + עלות הקניות - ערך מלאי סגירה = עלות המזון ברוטו
עלות המזון ברוטו - זיכויים למזון = עלות המזון נטו
עלות המזון נטו / ההכנסה ממזון (ללא מע"מ) = אחוז הפוד קוסט
לדוגמא :
מלאי פתיחה: 3,000
קניות מזון: 35,000
מלאי סגירה: 3,500
זיכויים: 6,000
הכנסה ממזון : 90,000
עלות המזון ברוטו: 34,500 = 3,500 - 35,000 + 3,000
עלות המזון נטו: 28,500 = 6,000 - 34,500
אחוז הפוד הקוסט: 31.7% = 90,000 / 28,500
הסבר לנוסחה ולתהליך המקובל לחישוב הפוד קוסט
בעולם המסעדנות אין צורה אחת אחידה לחישוב הפוד קוסט. יש הרבה גישות ושיטות חישוב שונות. אביא כאן את התהליך ושיטת החישוב המקובלת , ולאחר מכן אתייחס למגוון השיטות האחרות.
נהוג להפריד בין פריטי המזון והמשקאות בכל הקשור לניתוח עלויות והכנסות. עלות פריטי המזון מחושבת בנפרד מעלות המשקאות, וכנ"ל לגבי ההכנסות. מקובל לכלול בקטגוריית המשקאות את כל המשקאות הקלים והמשקאות האלכוהוליים. משקאות חמים כמו קפה או תה נחשבים בדרך כלל כמזון, וכנ"ל מיצים סחוטים שאינם נמכרים בבקבוק. גם בנושא זה של שיוך פריטים למזון או משקאות יש גישות שונות.
כאמור, אנחנו עוסקים כרגע בחישוב הפוד קוסט. לכן כשמדובר בספירות מלאי, חישוב קניות, זיכויים והכנסות, ההתייחסות היא רק לפריטים המוגדרים כמזון.
תהליך חישוב הפוד קוסט מתחיל בחישוב מלאי הסגירה. בסוף היום האחרון של החודש הנמדד מבצעים ספירת מלאי של כל המזון הנמצא במסעדה. במחסנים, בארונות, במקררים , בכל מקום. עבור כל פריט מזון מכפילים את הכמות שנספרה בעלות ליחידה ומקבלים את ערך מלאי הסגירה של הפריט. סיכום ערך כל פריטים הינו ערך מלאי הסגירה של החודש. קיימות שיטות שונות לקביעת העלות ליחידה. העלות יכולה להיות מחיר הקניה הממוצע של הפריט , מחיר הקניה האחרון, מחיר לפי FIFO , לא ארחיב בנושא זה.
לאחר שחושב ערך מלאי הסגירה, יש לחשב את הקניות. מסכמים את כל קניות המזון שנעשו החודש והתקבלו במסעדה, לפי חשבוניות הספקים, וזהו סעיף קניות המזון.
כעת יש מספיק נתונים לחישוב עלות המזון ברוטו. זוהי למעשה עלות המזון שבה השתמשנו בכל החודש. כאמור, חישוב העלות ברוטו : מלאי הפתיחה (שהוא ערך מלאי הסגירה של החודש הקודם) פלוס הקניות מינוס מלאי הסגירה.
לעלות המזון ברוטו נהוג להוסיף את עלות המשקאות אשר היה בהם שימוש לייצור פריטי מזון, כמו למשל ליקרים אשר משמשים לייצור מנות אחרונות.
השלב הבא הוא חישוב הזיכויים.
לא כל המזון שנעשה בו שימוש במהלך החודש, נצרך עבור הכנסה ישירה. חלק מהמזון נצרך עבור מטרות שלא הייתה עבורם הכנסה ישירה. מהות ה"פוד קוסט" היא אחוז עלות המזון מתוך ההכנסה ממזון, לכן עלינו להוריד מעלות המזון הכללית את כל המזון שלא התקבלה עבורו הכנסה ישירה. אלו הם "זיכויי המזון" .
מה כוללים זיכויי המזון ?
רשימה חלקית : מזון עבור עובדים, מזון שניתן בחינם למען קידום מכירות, מזון שנצרך עבור ניסויים לפיתוח התפריט, מזון אשר שימש עבור הכנסה ממשקאות (כמו למשל, זיתים שניתנים בחינם עם משקאות אלכוהוליים), מוצרי מזון מקולקלים מסיבות שאינן תלויות במטבח ונזרקו לפח (כמו מזון שהתקלקל עקב תקלה במקפיאים), ועוד.
לאחר שחושבה עלות הזיכויים, מפחיתים את הסכום הזה מסכום עלות המזון ברוטו, ומקבלים את עלות המזון נטו. זוהי העלות של המזון בה המסעדה השתמשה עבור ההכנסה מפריטי המזון.
השלב הבא , הפקת דו"ח הכנסות ממזון . ברוב מערכות ה point of sale קיימת ההפרדה בין מוצרי המזון למוצרי המשקאות, אנחנו צריכים את ההכנסה נטו של מוצרי המזון , ללא מע"מ.
השלב הסופי הוא חלוקת עלות המזון נטו, בהכנסה ממזון, ומתקבל אחוז הפוד קוסט.
פוד קוסט למנה
המושג "פוד קוסט" יכול להיות מיוחס גם לכל מנה בתפריט, לא רק כמדד אחד כללי לכל המסעדה. באופן כללי אפשר לומר שפוד קוסט למנה הוא אחוז עלות המנה מתוך מחיר המכירה של המנה.
בדרך כלל מתייחסים לפוד קוסט התאורטי של המנה, ולא לפוד קוסט בפועל. מאד קשה עד בלתי אפשרי לחשב את הפוד קוסט בפועל של מנות התפריט. לנושא עלות ותמחור מנות אתייחס בהרחבה באחד מהפוסטים הבאים.
עלות המשקאות
לצד הפוד קוסט, קיים גם הבוורג' קוסט (beverage cost ) , אחוז עלות המשקאות. למעשה תהליכי החישוב הם דומים לתהליך חישוב הפוד קוסט, רק עבור משקאות ולא עבור מזון. מבצעים ספירת מלאי משקאות, ומתייחסים לקניית משקאות, והכנסה ממשקאות. לא אפרט מעבר לזה, רק אציין שהיות ומדובר בעלות משקאות, אין זה באחריות השף וצוות המטבח, אלא בדרך כלל באחריותו הישירה של מנהל המסעדה.
כאמור, יש הרבה גישות , שיטות ותהליכים שונים בעולם המסעדנות, בנושא הפוד קוסט. אציין כמה מהן:
בנושא הפרדת חישוב המזון מחישוב המשקאות:
יש מסעדות בהם המושג "פוד קוסט" כולל גם את המשקאות. כלומר החישוב מתבצע לכל עלויות המזון והמשקאות ביחד, ויש תוצאה אחוזית אחת. עלות המזון והמשקאות נטו, מתוך סה"כ ההכנסה.
בהרבה מקרים, הסיבה לכך היא פרקטית. אם מערכות המידע הקשורות לרכש או למכירות אינן מסוגלות להוציא דוח קניות או מכירות מופרד למזון ומשקאות, זה יכול לקחת זמן רב מאד לעשות זאת ידנית. מדד משותף הוא הפתרון הקל לעניין.
בנושא ספירות מלאי:
לא בכל המסעדות מבצעים ספירות מלאי אחת לחודש. בכל מסעדה אפשר למצוא תדירויות ספירה שונות, וגם תדירויות שונות למזון ולמשקאות. למשל, יש מסעדות שמבצעות ספירת מלאי למזון פעם או פעמיים בשנה, אבל ספירת משקאות בכל חודש.
בנוסף לכך , לא בכל המסעדות מנהלים מלאי לכל הפריטים. יש פריטי מזון הנקראים פריטי "דיירקט", הכוונה היא לפריטי מזון שהתוקף שלהם קצר, כמו למשל פירות וירקות, ולא מנהלים עליהם מלאי, לכן גם אינם משתתפים בספירות.
אפשרות אחרת היא שפריטי מזון או משקאות מקטגוריה מסוימת נספרים בתדירות שונה מפריטים בקטגוריה אחרת, או שסופרים רק את הפריטים היקרים ביותר, טופ 20 למשל, ומוותרים על הזולים יותר.
במקרה ולא התבצעה ספירת מלאי בחודש מסוים, נהוג לשים איזשהו סכום בסעיף מלאי הסגירה. או ששמים ערך זהה למלאי הפתיחה, או כל ערך אחר לפי ראות עיניו של מנהל המסעדה.
במסעדות בהן לא עושים כלל ספירות מלאי , נתוני הספירות מאופסים , ועלות הברוטו היא למעשה הקניות בלבד.
בנושא זיכויים:
לא כל מה שנחשב כזיכוי במסעדה אחת, יחשב כזיכוי במסעדה אחרת. הדוגמא הטובה ביותר היא זריקת חמרי גלם מקולקלים לפח. יש מסעדות שבכל מקרה זה לא יחשב זיכוי, והטיעון הוא שבדיוק בשביל מקרים כאלו קיים מדד הפוד קוסט, להצביע על בזבוז, לכן זה לא הגיוני לזכות עלות של זריקת מזון. במסעדות אחרות זה תמיד יהיה זיכוי, והטענה היא שהמזון שניזרק כלל לא השתתף ביצירת ההכנסה ממזון, לכן העובדה שהמזון נזרק לא מצביעה על כך שהמטבח לא היה יעיל בנושא של ייצור המנות . ויש מסעדות שבהם עלות מזון מקולקל תזוכה במקרים מסוימים, ובמקרים אחרים לא תזוכה, וזה תלוי במי ש"נותן את הדין" לגבי תוצאת הפוד קוסט, ומי "אשם" בכך שחומרי הגלם התקלקלו. אם זריקת המזון הייתה בגלל שהשף קנה יותר מדי מזון מהדרוש, ובגלל זה מזון בעל תוקף קצר התקלקל, אז השף "אשם" , והוא גם זה שנותן את הדין, לכן לא יקבל זיכוי. אבל אם המזון התקלקל בגלל שהייתה הפסקת חשמל והמקררים הפסיקו לעבוד, זו לא אשמת השף, לכן הוא יזוכה בעלות המזון המקולקל.
בפוסט הבא אסביר מדוע הפוד קוסט הוא מדד רע, מטעה ומסוכן.
בפוסט הזה אסביר מהו למעשה ה"פוד קוסט" , איך מקובל לחשב אותו, וגישות שונות הקיימות בעולם המסעדנות בנושא זה. .
הפוד קוסט (food cost) בתרגום חופשי הוא "עלות המזון" , אך בעולם המסעדות כשאומרים "פוד קוסט" מתכוונים למדד אחוזי המייצג את אחוז עלות המזון מתוך ההכנסה ממזון.
לדוגמא, אם ההכנסה ממזון בחודש מסוים היא 100,000 ש"ח, ועלות המזון עבור אותה הכנסה היא 30,000 ש"ח , הפוד קוסט הוא 30%
(100,000 / 30,000).
אחוז זה משמש ככלי ניהולי לבחינת היעילות הכלכלית של המטבח ,והמסעדה בכלל, מבחינת שימוש בחומרי גלם . פוד קוסט גבוה יותר מהמצופה מצביע לכאורה על עבודה פחות יעילה ויותר בזבזנית מבחינת השימוש במזון , מה שגורם לאובדן מיותר של רווח כספי.
בדרך כלל מחשבים את הפוד קוסט בסוף כל חודש, ועל בסיס התוצאה שהתקבלה, אמור המנהל לקבל החלטות. נהוג להשוות את הפוד קוסט שהתקבל לפוד קוסט ה"אידאלי" שכביכול אמור להיות במסעדה מסוג זה, או לפוד קוסט שנקבע ספציפית לאותה מסעדה כפוד קוסט אידאלי (ע"י גורם מקצועי פנימי או חיצוני).
אם האחוז שחושב זהה או קרוב לזה, הכל בסדר אפשר להמשיך הלאה. אם נמוך מזה, ברכות לשף. אם גבוה מזה, חייבים התערבות ניהולית. מנסים לבדוק שוב אם לא הייתה שגיאה בחישוב, שואלים את השף (שהוא בדרך כלל זה שנותן את הדין בעניין) מה ההסבר שלו לעלייה בפוד קוסט, או פשוט לא עושים כלום ומחכים לחודש הבא בכדי לראות אם יש מגמה של עליה או שהפוד קוסט ירד שוב ואז ממשיכים הלאה, הכל בסדר, לא קרה כלום...
נוסחת חישוב הפוד קוסט
הנוסחה ה"קלאסית" לחישוב הפוד קוסט: ( סימן ה "- " מייצג מינוס )
ערך מלאי הפתיחה + עלות הקניות - ערך מלאי סגירה = עלות המזון ברוטו
עלות המזון ברוטו - זיכויים למזון = עלות המזון נטו
עלות המזון נטו / ההכנסה ממזון (ללא מע"מ) = אחוז הפוד קוסט
לדוגמא :
מלאי פתיחה: 3,000
קניות מזון: 35,000
מלאי סגירה: 3,500
זיכויים: 6,000
הכנסה ממזון : 90,000
עלות המזון ברוטו: 34,500 = 3,500 - 35,000 + 3,000
עלות המזון נטו: 28,500 = 6,000 - 34,500
אחוז הפוד הקוסט: 31.7% = 90,000 / 28,500
הסבר לנוסחה ולתהליך המקובל לחישוב הפוד קוסט
בעולם המסעדנות אין צורה אחת אחידה לחישוב הפוד קוסט. יש הרבה גישות ושיטות חישוב שונות. אביא כאן את התהליך ושיטת החישוב המקובלת , ולאחר מכן אתייחס למגוון השיטות האחרות.
נהוג להפריד בין פריטי המזון והמשקאות בכל הקשור לניתוח עלויות והכנסות. עלות פריטי המזון מחושבת בנפרד מעלות המשקאות, וכנ"ל לגבי ההכנסות. מקובל לכלול בקטגוריית המשקאות את כל המשקאות הקלים והמשקאות האלכוהוליים. משקאות חמים כמו קפה או תה נחשבים בדרך כלל כמזון, וכנ"ל מיצים סחוטים שאינם נמכרים בבקבוק. גם בנושא זה של שיוך פריטים למזון או משקאות יש גישות שונות.
כאמור, אנחנו עוסקים כרגע בחישוב הפוד קוסט. לכן כשמדובר בספירות מלאי, חישוב קניות, זיכויים והכנסות, ההתייחסות היא רק לפריטים המוגדרים כמזון.
תהליך חישוב הפוד קוסט מתחיל בחישוב מלאי הסגירה. בסוף היום האחרון של החודש הנמדד מבצעים ספירת מלאי של כל המזון הנמצא במסעדה. במחסנים, בארונות, במקררים , בכל מקום. עבור כל פריט מזון מכפילים את הכמות שנספרה בעלות ליחידה ומקבלים את ערך מלאי הסגירה של הפריט. סיכום ערך כל פריטים הינו ערך מלאי הסגירה של החודש. קיימות שיטות שונות לקביעת העלות ליחידה. העלות יכולה להיות מחיר הקניה הממוצע של הפריט , מחיר הקניה האחרון, מחיר לפי FIFO , לא ארחיב בנושא זה.
לאחר שחושב ערך מלאי הסגירה, יש לחשב את הקניות. מסכמים את כל קניות המזון שנעשו החודש והתקבלו במסעדה, לפי חשבוניות הספקים, וזהו סעיף קניות המזון.
כעת יש מספיק נתונים לחישוב עלות המזון ברוטו. זוהי למעשה עלות המזון שבה השתמשנו בכל החודש. כאמור, חישוב העלות ברוטו : מלאי הפתיחה (שהוא ערך מלאי הסגירה של החודש הקודם) פלוס הקניות מינוס מלאי הסגירה.
לעלות המזון ברוטו נהוג להוסיף את עלות המשקאות אשר היה בהם שימוש לייצור פריטי מזון, כמו למשל ליקרים אשר משמשים לייצור מנות אחרונות.
השלב הבא הוא חישוב הזיכויים.
לא כל המזון שנעשה בו שימוש במהלך החודש, נצרך עבור הכנסה ישירה. חלק מהמזון נצרך עבור מטרות שלא הייתה עבורם הכנסה ישירה. מהות ה"פוד קוסט" היא אחוז עלות המזון מתוך ההכנסה ממזון, לכן עלינו להוריד מעלות המזון הכללית את כל המזון שלא התקבלה עבורו הכנסה ישירה. אלו הם "זיכויי המזון" .
מה כוללים זיכויי המזון ?
רשימה חלקית : מזון עבור עובדים, מזון שניתן בחינם למען קידום מכירות, מזון שנצרך עבור ניסויים לפיתוח התפריט, מזון אשר שימש עבור הכנסה ממשקאות (כמו למשל, זיתים שניתנים בחינם עם משקאות אלכוהוליים), מוצרי מזון מקולקלים מסיבות שאינן תלויות במטבח ונזרקו לפח (כמו מזון שהתקלקל עקב תקלה במקפיאים), ועוד.
לאחר שחושבה עלות הזיכויים, מפחיתים את הסכום הזה מסכום עלות המזון ברוטו, ומקבלים את עלות המזון נטו. זוהי העלות של המזון בה המסעדה השתמשה עבור ההכנסה מפריטי המזון.
השלב הבא , הפקת דו"ח הכנסות ממזון . ברוב מערכות ה point of sale קיימת ההפרדה בין מוצרי המזון למוצרי המשקאות, אנחנו צריכים את ההכנסה נטו של מוצרי המזון , ללא מע"מ.
השלב הסופי הוא חלוקת עלות המזון נטו, בהכנסה ממזון, ומתקבל אחוז הפוד קוסט.
פוד קוסט למנה
המושג "פוד קוסט" יכול להיות מיוחס גם לכל מנה בתפריט, לא רק כמדד אחד כללי לכל המסעדה. באופן כללי אפשר לומר שפוד קוסט למנה הוא אחוז עלות המנה מתוך מחיר המכירה של המנה.
בדרך כלל מתייחסים לפוד קוסט התאורטי של המנה, ולא לפוד קוסט בפועל. מאד קשה עד בלתי אפשרי לחשב את הפוד קוסט בפועל של מנות התפריט. לנושא עלות ותמחור מנות אתייחס בהרחבה באחד מהפוסטים הבאים.
עלות המשקאות
לצד הפוד קוסט, קיים גם הבוורג' קוסט (beverage cost ) , אחוז עלות המשקאות. למעשה תהליכי החישוב הם דומים לתהליך חישוב הפוד קוסט, רק עבור משקאות ולא עבור מזון. מבצעים ספירת מלאי משקאות, ומתייחסים לקניית משקאות, והכנסה ממשקאות. לא אפרט מעבר לזה, רק אציין שהיות ומדובר בעלות משקאות, אין זה באחריות השף וצוות המטבח, אלא בדרך כלל באחריותו הישירה של מנהל המסעדה.
כאמור, יש הרבה גישות , שיטות ותהליכים שונים בעולם המסעדנות, בנושא הפוד קוסט. אציין כמה מהן:
בנושא הפרדת חישוב המזון מחישוב המשקאות:
יש מסעדות בהם המושג "פוד קוסט" כולל גם את המשקאות. כלומר החישוב מתבצע לכל עלויות המזון והמשקאות ביחד, ויש תוצאה אחוזית אחת. עלות המזון והמשקאות נטו, מתוך סה"כ ההכנסה.
בהרבה מקרים, הסיבה לכך היא פרקטית. אם מערכות המידע הקשורות לרכש או למכירות אינן מסוגלות להוציא דוח קניות או מכירות מופרד למזון ומשקאות, זה יכול לקחת זמן רב מאד לעשות זאת ידנית. מדד משותף הוא הפתרון הקל לעניין.
בנושא ספירות מלאי:
לא בכל המסעדות מבצעים ספירות מלאי אחת לחודש. בכל מסעדה אפשר למצוא תדירויות ספירה שונות, וגם תדירויות שונות למזון ולמשקאות. למשל, יש מסעדות שמבצעות ספירת מלאי למזון פעם או פעמיים בשנה, אבל ספירת משקאות בכל חודש.
בנוסף לכך , לא בכל המסעדות מנהלים מלאי לכל הפריטים. יש פריטי מזון הנקראים פריטי "דיירקט", הכוונה היא לפריטי מזון שהתוקף שלהם קצר, כמו למשל פירות וירקות, ולא מנהלים עליהם מלאי, לכן גם אינם משתתפים בספירות.
אפשרות אחרת היא שפריטי מזון או משקאות מקטגוריה מסוימת נספרים בתדירות שונה מפריטים בקטגוריה אחרת, או שסופרים רק את הפריטים היקרים ביותר, טופ 20 למשל, ומוותרים על הזולים יותר.
במקרה ולא התבצעה ספירת מלאי בחודש מסוים, נהוג לשים איזשהו סכום בסעיף מלאי הסגירה. או ששמים ערך זהה למלאי הפתיחה, או כל ערך אחר לפי ראות עיניו של מנהל המסעדה.
במסעדות בהן לא עושים כלל ספירות מלאי , נתוני הספירות מאופסים , ועלות הברוטו היא למעשה הקניות בלבד.
בנושא זיכויים:
לא כל מה שנחשב כזיכוי במסעדה אחת, יחשב כזיכוי במסעדה אחרת. הדוגמא הטובה ביותר היא זריקת חמרי גלם מקולקלים לפח. יש מסעדות שבכל מקרה זה לא יחשב זיכוי, והטיעון הוא שבדיוק בשביל מקרים כאלו קיים מדד הפוד קוסט, להצביע על בזבוז, לכן זה לא הגיוני לזכות עלות של זריקת מזון. במסעדות אחרות זה תמיד יהיה זיכוי, והטענה היא שהמזון שניזרק כלל לא השתתף ביצירת ההכנסה ממזון, לכן העובדה שהמזון נזרק לא מצביעה על כך שהמטבח לא היה יעיל בנושא של ייצור המנות . ויש מסעדות שבהם עלות מזון מקולקל תזוכה במקרים מסוימים, ובמקרים אחרים לא תזוכה, וזה תלוי במי ש"נותן את הדין" לגבי תוצאת הפוד קוסט, ומי "אשם" בכך שחומרי הגלם התקלקלו. אם זריקת המזון הייתה בגלל שהשף קנה יותר מדי מזון מהדרוש, ובגלל זה מזון בעל תוקף קצר התקלקל, אז השף "אשם" , והוא גם זה שנותן את הדין, לכן לא יקבל זיכוי. אבל אם המזון התקלקל בגלל שהייתה הפסקת חשמל והמקררים הפסיקו לעבוד, זו לא אשמת השף, לכן הוא יזוכה בעלות המזון המקולקל.
בפוסט הבא אסביר מדוע הפוד קוסט הוא מדד רע, מטעה ומסוכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.